ג’וני כריש פטיש

“יום אחד קיבל אבא הזמנה, להשתתף במסע מההר לערבה…” (מתוך הספר “דלתות- רסיסי מסע“) ום אביבי אחד, התקשר אלי ידידי משכבר הימים, צור שיזף, והזמין אותי ללוות אותו ואת חברו סטיב, (צלם טבע אנגלי של “נשיונל ג’אוגרפיק”) במסע מהר הנגב לערבה ולהביא עמי גמל, ש”את מטען הקבוצה יסחוב כסבל”… אחרי בדיקה בטיול קטן נבחר גמל…

לקניה

לקניה השמש וטפחה על ראשו, וההליכה נעשתה מפרכת יותר ויותר. אחרי שעה קלה נקרעו סנדליו החדשים, אלו שאמא קנתה לו לא מכבר. “לא חשבתי שיהיה לוהט כל כך”, חשב. “המים הולכים ואוזלים וכפות רגליי פצועות. אני חייב למצוא את הצבאים מהר ככל האפשר…” “אין ייאוש בעולם כלל”, הדהד בו שוב קולו של אבא, ודמותו הופיעה…

                           להקדמה –“אהוד בנאי                           לשירים מתוך הספר                                       לחץ/י            …

לִבָּן שֶׁל הַנְּעָרוֹת הַצְּעִירוֹת לִבָּן שֶׁל הַנְּעָרוֹת הַצְּעִירוֹת הוֹמֶה וּמְפַרְכֵּס כְּמוֹ הַיָּם, כְּטַל הַלַּיְלָה. אַתָּה חָשׁ בְּחֹם גּוּפָן הָעוֹרֵג רוֹאֶה אֶת הָעֶצֶב וְהַלַּחְלוּחִית בְּזָוִית הָעַיִן. שִׂפְתוֹתֵיהֶן רוֹעֲדוֹת כִּמְגַמְגְּמוֹת וְהַסַּנְטֵר מוּרָם בְּגַאֲוָה טְרָגִית מִסְתַּכֵּל אַתָּה עֲלֵיהֶן בְּתִמָּהוֹן, אוֹהֵב אוֹתָן פִּתְאוֹם לְאֵין שִׁעוּר.             * יֶלֶד צָנוּם וּבָהִיר כְּבֶן עֶשֶׂר עֲטוּר כִּפָּה…