לקניה השמש וטפחה על ראשו, וההליכה נעשתה מפרכת יותר ויותר. אחרי שעה קלה נקרעו סנדליו החדשים, אלו שאמא קנתה לו לא מכבר. “לא חשבתי שיהיה לוהט כל כך”, חשב. “המים הולכים ואוזלים וכפות רגליי פצועות. אני חייב למצוא את הצבאים מהר ככל האפשר…” “אין ייאוש בעולם כלל”, הדהד בו שוב קולו של אבא, ודמותו הופיעה…

ערב אחד, כשהיינו בני שבע עשרה, הסתובבנו מושקו ואני בתל אביב. מתוך תחושה של ריקנות ושממון  החלטנו להתקשר למשורר פינחס שדה, מטלפון ציבורי ליד “קולנוע תל אביב”. את מספר הטלפון שלו מצאנו בספר הטלפונים. להפתעתנו ענה לנו והסכים, כמעט מיד, לקבל אותנו. קבענו איתו ליום המחרת, בשעה שש בערב, בדירתו שברחוב יונתן ברמת גן. הדירה…

לקניה

דמו אביעד בן חמוד  

לִבָּן שֶׁל הַנְּעָרוֹת הַצְּעִירוֹת לִבָּן שֶׁל הַנְּעָרוֹת הַצְּעִירוֹת הוֹמֶה וּמְפַרְכֵּס כְּמוֹ הַיָּם, כְּטַל הַלַּיְלָה. אַתָּה חָשׁ בְּחֹם גּוּפָן הָעוֹרֵג רוֹאֶה אֶת הָעֶצֶב וְהַלַּחְלוּחִית בְּזָוִית הָעַיִן. שִׂפְתוֹתֵיהֶן רוֹעֲדוֹת כִּמְגַמְגְּמוֹת וְהַסַּנְטֵר מוּרָם בְּגַאֲוָה טְרָגִית מִסְתַּכֵּל אַתָּה עֲלֵיהֶן בְּתִמָּהוֹן, אוֹהֵב אוֹתָן פִּתְאוֹם לְאֵין שִׁעוּר.             * יֶלֶד צָנוּם וּבָהִיר כְּבֶן עֶשֶׂר עֲטוּר כִּפָּה…

                           להקדמה –“אהוד בנאי                           לשירים מתוך הספר                                       לחץ/י            …