ג’וני כריש פטיש

ערב אחד, כשהיינו בני שבע עשרה, הסתובבנו מושקו ואני בתל אביב. מתוך תחושה של ריקנות ושממון  החלטנו להתקשר למשורר פינחס שדה, מטלפון ציבורי ליד “קולנוע תל אביב”. את מספר הטלפון שלו מצאנו בספר הטלפונים. להפתעתנו ענה לנו והסכים, כמעט מיד, לקבל אותנו. קבענו איתו ליום המחרת, בשעה שש בערב, בדירתו שברחוב יונתן ברמת גן. הדירה…

דמו אביעד בן חמוד  

לקניה השמש וטפחה על ראשו, וההליכה נעשתה מפרכת יותר ויותר. אחרי שעה קלה נקרעו סנדליו החדשים, אלו שאמא קנתה לו לא מכבר. “לא חשבתי שיהיה לוהט כל כך”, חשב. “המים הולכים ואוזלים וכפות רגליי פצועות. אני חייב למצוא את הצבאים מהר ככל האפשר…” “אין ייאוש בעולם כלל”, הדהד בו שוב קולו של אבא, ודמותו הופיעה…

“יום אחד קיבל אבא הזמנה, להשתתף במסע מההר לערבה…” (מתוך הספר “דלתות- רסיסי מסע“) ום אביבי אחד, התקשר אלי ידידי משכבר הימים, צור שיזף, והזמין אותי ללוות אותו ואת חברו סטיב, (צלם טבע אנגלי של “נשיונל ג’אוגרפיק”) במסע מהר הנגב לערבה ולהביא עמי גמל, ש”את מטען הקבוצה יסחוב כסבל”… אחרי בדיקה בטיול קטן נבחר גמל…

                           להקדמה –“אהוד בנאי                           לשירים מתוך הספר                                       לחץ/י            …

לקניה