עמק הצבאים

לקניה

השמש וטפחה על ראשו, וההליכה נעשתה מפרכת יותר ויותר. אחרי שעה קלה נקרעו סנדליו החדשים, אלו שאמא קנתה לו לא מכבר. “לא חשבתי שיהיה לוהט כל כך”, חשב. “המים הולכים ואוזלים וכפות רגליי פצועות. אני חייב למצוא את הצבאים מהר ככל האפשר…”

“אין ייאוש בעולם כלל”, הדהד בו שוב קולו של אבא, ודמותו הופיעה לפניו מחייכת, מרגיעה. רעיון עלה במוחו והוא פנה אל הצבאים: “אני מבטיח לכם לעשות הכול, אבל הכול, כדי שתחזרו הביתה – לעמק!”

הערב החל לרדת. ידידיה נפרד מחבריו והחל לחזור הביתה, טווה בראשו את תכנית הפעולה.

לקניה

Similar Posts