תקוע ד', גבעה.

ספק הולך ספק מדדה אני פוסע בדרך המפותלת המובילה לתקוע ד', מרחק כחצי שעה הליכה מהיישוב תקוע.  כאב חזק במיפרק הרגל גורם לי לצלוע בצורה חמורה: "הפעם נראה שגמרתי", אני חושב: כמה ימים לפני כן הרמתי את התרמיל הכבד בתנועה לא נכונה, על צידי, וכאב חד פילח את גופי.  בקושי רב הצלחתי לסחוב את הימים הבאים, מדדה וחושק שיניים. עכשיו אני רק חולם על מנוחה קלה, להניח את רגליי ולשתות כוס קפה  אל מול  ההרים המאדימים ממזרח.

החיבור עם אנשי הגבעה מיידי ואני מרגיש בבית בתוך הפשטות והנעימות כובשת הלב של יושביו. ניקשרו קשרים וחברויות שאחת הראשונות ביניהם היתה עם בועז, שארח אותי בכל עת ובחפץ לב בביקתת האבן הקטנה שבקצה היישוב. בימי חמישי שלפני ראש חודש מארח בועז בסוכה הגדולה שלפני ביתו מוזיקאים מהאזור ומחוצה לו, מוכרים יותר או פחות, הממלאים בצליליהם את הלילה המדברי.

לא רחוק מבועז גר רוקי, איש אמונה ורוח נדיבה, בנאי בחסד עליון, שהגיע למקום עם שלושת סוסיו לאחר שעבר גלגולים רבים. בצעירותו נמלט בעור שיניו מרדיפת משטר הדיכוי בדרום אפריקה, הגיע לארץ והגשים חלום בדמות בית עץ יפהפה שבנה במו ידיו בקדיתא הגלילית, עד, שכדרכם של חלומות רבים, עלה ביתו בלהבות. את חייו וביתו בנה רוקי מחדש בתקוע ד', על שפת המצוק הפראי של נחל תקוע.

בערב,  מול הגבעות הבהירות המשתפלות אל מדבר יהודה ושמים זרועי כוכבים, אני מוצא עצמי במסיבת ראש חודש, עם מיטב הנגנים המקומיים ופגישות מפתיעות. מעגלים נסגרים: מעין הוד בצפון, בת עין ועוד ישובים בהם עברתי עם הספרים. מגיעים מכרים חדשים וותיקים והשמחה גדולה. לקול ייבוב הגיטרות החשמליות  והלמות התופים אני קם ומתחיל לרקוד נכנע לצלילים ולקסם הלילה זרוע הכוכבים של ראש החודש. בבוקר, לאחר שינה קצרה, אני קם כמו חדש, הכאב ברגל עבר לגמרי ואני יכול להמשיך: "ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, מחיה המתים!"

המשך