"עוד חצי שנה אף אחד לא יזכור"

כמו רוב החיילים חווה בועז את  "ההכנה המנטלית", כך כונתה שטיפת המוח שהפעיל מערך הפסיכולוגיה של צה"ל על בחורים צעירים, ברובם חסרי יכולת התמודדות והבנה, שמי מהם שחשב שלא להשתתף בגירוש נמצא מייד תחת איום כליאה, העפה מקורס יוקרתי או מתפקיד עליו חלם. חיילי וחילות צה"ל תרגלו עמידה מול אמהות ולקיחת ילדיהן מזרועותיהן כדי שילכו בעקבותיהם, תרגול של האזנה בפנים אטומות לבכי עתידי ואטימת הלב אל דברי המתיישבים. האימון פעל לכאורה היטב, אמהות שילדיהן נלקחו והועלו לאוטובוס התחננו לפני חיילים ושוטרים ש"לפחות יסתכלו להן בעיניים" אך נתקלו במבט אטום, ראי הנפש הצעירה שחוללה מבלי דעת.

כשנקרא בועז מהקורס בו היה להצטרף ליחידתו לקראת ביצוע תכנית "ההתנתקות"  לא שיער שאישתו לעתיד בעוד שנים אחדות, איתה יגור לעתיד לבוא בבית האבן שיבנה בתקוע ד', לוקחת עכשיו חלק בהפגנות של "בני תנועת המושבים" ומניפה שלטים בעד הגירוש מול עיניהם המשתאות של מתיישבי גוש קטיף. עכשיו היא מספרת שראתה בהם אויבים, זוכרת שצעקה אליהם קריאות גנאי ולא שיערה כלל שזמן קצר אחר כך תתחיל בתהליך של חזרה בתשובה ולבסוף תתגורר עם בעלה ב"גבעה" תקוע ד' שבמזרח הרי יהודה.

באותו זמן מקבל ציוותו של בועז פקודה לתצפת ממרומי גבעה החולשת על פתחת נחל עזה ולדווח על אזרחים המנסים להיכנס לגוש הנצור. "בימים הראשונים", כך הוא מספר, "ביקשתי מהחבר'ה להשאר בתצפית, כך שיכולתי שלא לדווח על השיירות הרבות שעברו ממש מתחת לאפינו. לאחר זמן הגיע אלינו מפקד הגיזרה, זועם ודורש לדעת מדוע לא התרענו על שיירות המסתננים. בקושי רב שיכנענו אותו שהוצבנו בנקודה לא מתאימה, כך שהשטח בו עברו היה שטח מת לגבינו ולא יכולנו לראות משם את האנשים. כשהעניינים התחממו הודעתי למפקדי הישיר שאני לא מתכון לקחת חלק בגירוש. הוא ניסה לתת לנו תפקידים אחרים, עד, שלאחר התפתחויות נוספות, בהן סירבתי גם לקחת תפקידים במעטפת התומכת בגירוש, לא ניתן היה להתחמק מהכרעה: יחד עם חבר נוסף הודעתי שאני מפקיד את הנשק והלכתי הביתה, עד סוף הגירוש. עם חזרתנו נשפטנו, נשלחנו למעצר והודחנו מתפקידנו כלוחמים בפלוגה לזמן רב".

עשר שנים קודם לכן, על רקע פינוי בסיסי צה"ל בשומרון בשנת 1995, אמר אריאל שרון, אז העומד בראש מפלגת הליכוד: "אם חייל מרגיש שהפקודה שניתנה לו היא בניגוד למצפונו, עליו, באופן אישי, ואני מדגיש, באופן אישי, להתייצב בפני מפקדו, להסביר לו זאת ולהיות מוכן לשאת בתוצאות".

שנתיים אחר הגירוש מספרת לידידיה מאיר מי שהיתה חיילת בעת הפינוי: "הגענו לבתים של המשפחות, ושם היה מאוד מאוד קשה. הכאב שהיה שם.., היה להם ילד בן 11 שלא הסכים להתפנות, והוא פשוט צרח וצרח וצעק ובכה… בידיים של ההורים שלו הוא עשה את זה. הוא בכה ושאל 'למה אתם עושים את זה? איך אתם יכולים לעזוב את הבית? למה אתם מקשיבים להם…? זה היה ממש מזעזע. הצעקות של הילד הזה נמצאות איתי כל יום. ממש… זה דבר שאתה זוכר אותו כל יום. זה דבר שאתה קם איתו בבוקר. אם אתה מתעלם ושם את זה בצד – הכל בסדר, אבל כשבאמת חושבים על זה והתמונות חוזרות חזרה – זה מזעזע. זה חי ובועט וכואב ובוער.. אני מקווה שהמשפחות והתושבים יסלחו לי, קודם כל כאדם פרטי שביצע את הדבר הנורא הזה, וגם כאזרחית המדינה. שיסלחו לי כחיילת, כי ביצעתי תפקיד בשם המדינה והזרוע המחוקקת של המדינה… אני מרגישה שכמדינה בגדתי בהם. בגדתי גם כאדם פרטי וגם כמדינה. אני שומעת הרבה דיבורים על פינויים וויתורים כאלה ואחרים. נראה לי שכל בר דעת רואה מה קורה באזור שפינינו אותו. אני מקווה שגם חיילים נוספים יבואו בעקבותיי, שזה יביא אנשים נוספים להיחשף. אני יודעת שאין אף אחד שיכול לומר 'עשינו יופי של עבודה בהתנתקות', כולם היו שבורים מזה. רציתי לבקש את סליחתן של המשפחות המפונות, את סליחתן של הנשים היקרות שאני הוצאתי בידיים שלי "בנחישות וברגישות" מביתן, את סליחתה של האדמה שבניה ובנותיה, שדותיה הפורחים, הדשאים המוריקים והבתים שוקקי החיים נקרעו ממנה באחת… אני כותבת כדי שאף חייל לא יסכים לבצע בעתיד פקודה כזו, פקודה לא ערכית בעליל. מדברים אצלנו תמיד על הומאניות כלפי שכנינו הערבים, מה עם שכנינו היהודים?".

אכן כאן נגמרת ה"הומניות", באופן מוכר היא מופנית כלפי זרים, לא לאחים: בשיעור אצל אישיות מפוררסמת אני נמצא עם  כמה חברי ילדות שלו, מדבר בכאב על הגירוש המתוכנן, מול עיניים אטומות. "איך אתם רוצים לעשות את זה לאחים שלכם?" אני שואל ואחד מהם אומר בתיעוב : "הם לא אחים שלי".

מערכת הסתה משומנת ומתואמת היטב פעלה בתקשורת הישראלית כנגד אנשי הגוש: לקראת הגירוש הופיעו כתבות המתארות את המתנחלים כמסוכנים ואפילו כתבה המתארת את כמות הנשק העצומה המצויה בידיהם. עד כדי כך הגיעה השנאה לאנשים אלו, שספגו יום יום פיגועים וירי מרגמות ולמרות זאת לא חשבו לרגע לעזוב, אלא הקימו חבל ארץ לתפארת, חקלאות מתקדמת, חינוך, מדרשות, ישיבות הסדר וחיי קהילה עשירים. הגדילו לעשות עיתונים שתארו את החיים הטובים המצפים להם ב"קרווילות" הניבנות עבורם. פרשיות שחיתות קשות שנחשד בהם רה"מ שרון הועלמו במתכוון מהציבור כדי שיוכל לבצע את הגירוש. "שומרים על האתרוג" כך קראו עיתונאים ללא כל בושה: "צריך לשמור על שרון כמו על אתרוג" כתב עיתונאי בכיר. רבים מחבריו העיתונאים טענו שיש להתעלם מהאשמות אלה, על מנת שתכנית "ההתנתקות", השם המכובס שניתן לגירוש, תצא לפועל.  ההסתה פועלת היטב והשנאה הקדומה מוצאת לה אפיק להכות במתנחלים.

אנשי היישובים בעוטף עזה, אנשי הקיבוצים ותנועת המושבים, מפגינים מידי יום שישי בצומת גמא הסמוכה לכניסה לגוש קטיף בקריאה למתנחלים: "שובו בנים לגבולנו", "די לגוש, די לכיבוש" הם קוראים ואינם משערים את המצפה להם שנים אחדות אחר כך.

 "זה מעולם לא היה קשור לפלסטינים, לדמוגרפיה, לשאיפה להסדר שלום, לתשישותו היחסית של צה"ל או לכל אחד מן ההסברים שניתנו לנו. המניע היה אחר לגמרי הפרת האיזון העדין בין חברת המתנחלים לבין החברה הישראלית. הוחלט ללמדם שיעור בצניעות, ואולי גם בדמוקרטיה," כך אומר העיתונאי יאיר לפיד, שר האוצר לעתיד לבוא.  "היינו מוכנים לתמוך בתוכנית ההתנתקות, כי היא מעשה בעל חשיבות היסטורית אמיתית להוצאת המדינה מהבוץ." אומר יצחק הרצוג מהעבודה. "יש טענה שיהיה איום על הישובים בנגב. עוד לא שמעתי טענה מגוחכת מזו" אומר מאיר שיטרית.

רה"מ שרון מודיע בביטחון: "אני רוצה שתדעו, אשקלון וישובים אחרים לא יהפכו לקו החזית"; "אני מבין בבטחון ואני מבטיח לעם ישראל 40 שנים של שקט"; "כן, אני אומר לכם, כן, יש פתרון לכל מתיישב". עתירה נגד הגירוש  נדחתה על ידי בית המשפט העליון: "הפינוי מפחית את רצונם של הפלשתינים לפגוע באוכלוסייה ישראלית", כך נאמר בהחלטת בית המשפט.

בג"ץ דוחה את עתירת המתיישבים וטוען בשם המדינה: "תוכנית ההינתקות הינה חיונית לביטחון ישראל, לשגשוגה ולעתידה"… הסיכון לחיילי צה"ל יקטן… הפינוי ישפר את מרקם החיים של התושבים הפלשתינים ויפחית את רצונם לפגוע באוכלוסייה ישראלית" ודוחה את עתירת תושבי גוש-קטיף, הטוענים כי "תכנית ההינתקות תעודד את אויבי ישראל אשר יגיעו למסקנה כי הטרור הצליח… איום הטרור על ישראל יגדל.. יאפשר חידוש תשתיות הטרור ויצריך כניסה מחודשת של הצבא… במאבק נגד המחבלים".

לקול אחד אף אחד לא שם לב. היה זה קולו של ראש ההנהגה של החמאס בגדה: "גם תוכנית ההתנתקות של אריאל שרון היא הישג גדול הנובע מהפעילות שלנו" אמר השייח חסן יוסף, בראיון שנערך עימו בכלא הישראלי.

"מה אתה רוצה, עוד חצי שנה אף אחד לא יזכור על מה אתה מדבר" אמר לי חבר כשראה אותי נרעש מהחורבן המיתקרב, "חצי שנה, לא יותר".

המשך