אנחנו עם הגבעות גמרנו

האיש הצעיר שפתח לי את הדלת  הזמין אותי במאור פנים להיכנס לביתו. פילסתי דרך בין ארגזי הקרטון הקטנים שהיו מפוזרים על רצפת הקרוון, הורדתי את התרמיל והתישבתי ליד שולחן עץ שמעליו מדף קטן נושא פמוטי שבת מוכספים, בעוד האשה מכינה בסבר פנים לנו כוס תה ריחני. שאלתי לאן הם עוברים והיא השיבה: "לירושלים. ביום ראשון, ב"ה, אנחנו עוברים לירושלים", סיימה באנחת רווחה. בינתיים סיים בעלה לארוז קרטון קטן והתיישב לשולחן,: "אנחנו עם הגבעות גמרנו" אמר, "הספיק לנו".

הסיפור שמספרים לי אנשים בגבעה מסמר שיער ועומד בניגוד לאנשים שאני רואה מולי.