חוות אלה: הקמה

החווה, חלום חיים שנרקם בנערותי והלך והתחזק עם השנים:  חלום של קשר עם הטבע באמצעות גידול בקר במרעה, המאפשר מגע בלתי אמצעי עם עונות השנה, מגורים בחווה ופרנסה עצמאית, כל אלה קסמו והתאימו לי ככפפה ליד:  מגיל צעיר נמשכתי למרחבים ורכשתי יכולת שדאות וקשר בלתי אמצעי עם הטבע.  היו לי כוחות הנפש להגשים חלום, שרבים שחלמו אותו בנערותם ראו אותו הולך ומתרחק מהם בבגרותם. בעלון הסיום של בית הספר (אותו לא ממש סיימתי..)נכתב: "נעם מגשים את כל מה שהוא אומר."

הסיכויים להקים חווה בסדר גודל כזה היו כמעט אפסיים. חברי קרוב מעריך את סיכויי בחצי אחוז..  אני משיב לו שנכון, זה המצב, אבל אם אעבוד באמונה, גם חצי האחוז יהפוך למאה אחוז. במשך שנתיים סיירתי על גבי אופנוע BSA מעודפי המנדט הבריטי שיוצר בשנת 1942, כדי לאתר שטחי מרעה פנויים, ערכתי סקרי קרקע במפות ישנות, והצקתי למשרדי ממשלה. איש אחד, ינון שמו, טייל ליד בית האבן העתיק בו התגוררתי, ליד מעין מוצא. אני מזמין אותו לכוס קפה ובהמשך הוא מכיר לי את צדק, שותפי העתידי לחווה. ההבנה ביני ובין צדק היתה מיידית וההמשך המשותף טבעי.

לאחר מאמצים רבים אנחנו עולים על תכנית ישנה להקמת יישוב, בין שקף ושומריה, בגבול שטח אש ושביל  הפטרולים הישן המכונה "דרך טקסס",  על שום היות האזור פרוע ומועד לחדירות ותקריות גבול. השטח הינו שטח אש סביב מטווח חיל אוויר ומודיעים לנו שאינו פתוח לרעייה. ללא היסוס אנחנו יוזמים סיור עם בכירי המטכ"ל ובו הם נוכחים שהשטח מופקר לעשרות אלפי ראשי צאן ובקר של ערביי הר חברון ובדואים, כך שלא ניתן לדחות אותנו יותר: המציאות מוכיחה שאין ריק, שטח שלא ייושב כ"י יהודים ייתפס. לימים, ניאות הצבא  לאפשר לנו רעייה בשטח רעייה קטן של כאלפיים דונם, צמוד לציר הפטרולים הישן, מול הכפרים אל בורג' ובית מרסים.

אמונה ועבודה מסודרת, עקשנות, דמיון ויצירתיות, שיתוף והבנה ביני ובין צדק שותפי סייעו להקמת החווה. עלינו לקרקע כישוב חומה ומגדל, ביום אחד: שני קרוונים משאריות מרכז קליטה, טרקטור ג'והן דיר 1020 שהוצא מהבוץ בגן ילדים בדרום תל אביב והושב לחיים ע"י יורם הוכמן ז"ל (שלימים נסחף וטבע בעת טיול בשיטפון בנגב). עגלות ומיכלי מים נרכשו מבעוד מועד ומשאבה מיוחדת יוצרה באחת מארצות סקנדינביה כדי להעלות מים מן הבאר העתיקה הסמוכה לחווה ועד לקצה הגבעה שמעלינו. הציוד שנאסף במשך זמן רב במושב לכיש, העמס על עגלות ארוכות שנגררו על ידי טרקטורים, עמם נסענו בדרכי עפר עד לגבעות השרופות, העתידות להיות ביתנו.

את גדר הבקר הראשונה שהקמנו הצבנו על שביל הפטרולים, מול הכפרים "אל בורג'" ו"בית מרסים", הבנויים על שתי שלוחות, כמה מאות מטרים ממול החווה.  שני קרוואנים הוצבו על שתי גבעות וביניהן עמק ששימש לתשתית המשקית, נצפה משני הקרוואנים שמעליו. עצים ניטעו,  זרעים של עצי חרוב מובחרים שאספנו נזרעו בשקיות קטנות ולימים הפכו לעצים עמוסי פרי. זמן קצר אחר עלייתנו לקרקע, ביום חורף מושלג, הבאתי מאחד מישובי הגליל העליון ארבעים ושבע פרות, נושאות ברובן פרי בטן.  בסיס העדר העתידי.

העדר הלך וגדל במהירות. שטחי המרעה נוספו, גודרו על ידינו במהירות והיוו בסיס להמשך גידול העדר. לנשים, שלא זה היה חלומן, היה המעבר לחווה קשה: שם החווה נקבע כ"חוות אלה" על שם בתם "אלה" שנפטרה. באר עתיקה המצויה בשטחי החווה שימשה את רועי הכפר שממולנו שנים רבות.  פנינו לשלום,  ואפשרנו לרועים להמשיך לשאוב ממימיה, ללא הפרעה.

המשך