ארכיון הקטגוריה: כללי

אנחנו עם הגבעות גמרנו

האיש הצעיר שפתח לי את הדלת  הזמין אותי במאור פנים להיכנס לביתו. פילסתי דרך בין ארגזי הקרטון הקטנים שהיו מפוזרים על רצפת הקרוון, הורדתי את התרמיל והתישבתי ליד שולחן עץ שמעליו מדף קטן נושא פמוטי שבת מוכספים, בעוד האשה מכינה בסבר פנים לנו כוס תה ריחני. שאלתי לאן הם עוברים והיא השיבה: "לירושלים. ביום ראשון, ב"ה, אנחנו עוברים לירושלים", סיימה באנחת רווחה. בינתיים סיים בעלה לארוז קרטון קטן והתיישב לשולחן,: "אנחנו עם הגבעות גמרנו" אמר, "הספיק לנו".

הסיפור שמספרים לי אנשים בגבעה מסמר שיער ועומד בניגוד לאנשים שאני רואה מולי.

עם מגורשי גוש קטיף

נוה דקלים, נצר חזני, פאת שדה, קטיף, רפיח ים, שירת הים, שליו, תל קטיפא, בדולח, בני עצמון, גדיד, גן אור, גני טל, כפר ים, כרם עצמונה, מורג, נצרים, אלי סיני, דוגית, כפר דרום, ניסנית… היישובים הוקמו בהדרגה, בהתאם להחלטת הממשלה ועל שטחים שלא היו בשימוש כלשהו. החל מפרוץ האינתיפאדה הראשונה בשנת 1987, החללו תושבי הגוש לחיות תחת איומי פיגועים והתקפות טרור חוזרות ונישנות, שנענו בעיבוי המערך הצבאי וברוח איתנה של התושבים שהמשיכו בפיתוח גשמי ורוחני באזור, עד שבשנת 2004 הודיע רה"מ דאז אריאל שרון על כוונתו לפנות חד צדדית את הגוש. למרות שהבטיח לכבד את הצבעת מרכז הליכוד בעניין, שנה אחר כך הרס את הגוש , על אף החלטת מרכז הליכוד נגד תוכנית ההתנתקות.

חוזר מלוויה של אמו של חבר בצפון הארץ, תופס טרמפ עם מי שהיה אז אישיות בכירה מאוד במשרד ראש הממשלה, איש רב פעלים וכישרוני המחלק את זמנו בין יזמוית שונות ובין פעילות התנדבותית. אנחנו מדברים על הגירוש ואני לא מהסס לומר לו שזה היה פשע, לא פחות. הוא מביט בי ואומר: "מה אתה רוצה, יצאנו משם כי אי אפשר היה יותר להגן  על יישובי הגוש"… אכן המצב לא היה פשוט: התקפות טרור, ירי, סכינאות והפצצות מרגמות ויותר מאוחר טילי קסאם היו מנת חלקם של מתישבי הגוש החל מפרוץ האינתיפאדה הראשונה. המתיישבים, נאמנים לשליחות שלקחו על עצמם, המשיכו בבניית חייהם במקום,

באחד היישובים החדשים של אנשי גוש קטיף אני פוגש את נפתלי, אישיות מרכזית במערך יישובי יש"ע דאז: "ציפינו שמדינת ישראל, ששלחה אותנו ליישב את גוש קטיף,  תיתן לנו את הגיבוי המתאים ותיפתור את בעיית הטרור, כפי שהבטיח שרון לפני עלייתו לשילטון, אך דבר מזה לא קרה.  הוא מזכיר את דברי יגאל אלון, שיזם את תחילת ההתישבות באזור,  האומר כי "להתיישבויות אלו חשיבות עליונה לעתיד המדיני של הרצועה… חשיבות ביטחונית רבה לנוכחות יהודית בליבה של עזה". מכאן עוברת שיחתנו לענינו של אריאל שרון בגוש ובהיתישבות בכלל והוא אומר שמתחילה התייחסו אל שרון ב"כבדהו וחשדהו", כמכירים את יתרונותיו הגדולים אך מודעים לסכנה שיכולותיו הטקטיות יכולות להפוך לחרב פיפיות,  כפי שאכן קרה.

יד בנימין, היישוב הראשון בו נפגשתי עם אנשי גוש קטיף: פגישה מעבר לתיאור המרוחק של המתיישבים שגורשו מאדמתם. הישוב בנוי ממקבץ מציאויות. כמה שורות של בתים חדשים ואחריהם שכונה של קרוואנים מורחבים, "קרווילות" כפי שנקראו בתיהם של פליטי הישוב "גני-טל" שבגוש קטיף, הנמצאים כאן עד שיוקם יישובם החדש.  להמשיך לקרוא עם מגורשי גוש קטיף

"עוד חצי שנה אף אחד לא יזכור"

כמו רוב החיילים חווה בועז את  "ההכנה המנטלית", כך כונתה שטיפת המוח שהפעיל מערך הפסיכולוגיה של צה"ל על בחורים צעירים, ברובם חסרי יכולת התמודדות והבנה, שמי מהם שחשב שלא להשתתף בגירוש נמצא מייד תחת איום כליאה, העפה מקורס יוקרתי או מתפקיד עליו חלם. חיילי וחילות צה"ל תרגלו עמידה מול אמהות ולקיחת ילדיהן מזרועותיהן כדי להמשיך לקרוא "עוד חצי שנה אף אחד לא יזכור"

תקוע כמשל

תפילת השחרית של שבת נקטעת על ידי הודעה על חדירה של ערבים, היורדים מהכפר שממול אל הוואדי התוחם את הגבעה מדרום. כוח צה"ל שמוזעק מגיע ומספר חיילים יורדים אל הפולשים, המתחילים לעקור ללא חשש ומול עיני החיילים את שתילי הזית הרכים שניטעו לא מכבר. להמשיך לקרוא תקוע כמשל