כל הפוסטים מאת admin

"אביעד בן חמוד"

צור שיזף, טייל ותיק ומנוסה, מתקשר ושואל עם אהיה מעוניין ללוות אותו ואת ידידו סטיב האנגלי, איש National Geographic, במסע בן ששה ימים מהר הנגב לערבה.   כמובן שאני מסכים וזמן מה אחר כך אנחנו נפגשים ליד עבדת העתיקה, לשם אני מביא את הגמל אביעד בן חמוד, שחברי הבדואים המליצו עליו מכל הלב כגמל המתאים ביותר למסע ארוך שכזה.  המשך לקרוא

גליה

מצאתי את החברה הטובה שלי מתה בביתה.                                                לא ידעתי שיש בי צעקה כזאת, בכלל..                                                       הכסף עוד מעט אוזל, שוב.                                                                       הילדים שלי לא איתי,                                                                                    ואני עדיין מתפלל,                                                                                  בזמנה,                                                                                                    לפני, או קצת אחרי,                                                                                   (אולי זה מתקבל).  המשך לקרוא

30102011317הטלפון מצלצל בעקשנות.                    אני מטפס באיטיות  על הגבעה התלולה  המובילה ליישוב, מהדק לגופי את רצועות התרמיל הכבד, החותכות בבשרי. נביחת כלבים עמומה נשמעת, לא ממוקדת. גרגרי חול בלתי נראים מכים בפני  ואני מצמצם את עיני, מרכין את גופי אל מול הרוח החזקה. המכשיר הרוטט מונח בכיס מכנסי הג'ינס הדהויים, מתחת לאקדח ה"זיג" הותיק, המקשה עלי מלהגיע אליו. אני מפתל את  גופי ומסיט בתנופה את התרמיל לאחור, עד שמוציא אותו מכיסי. בינתים פוסק הצלצול ואני מקשיב להודעה: המשך
ג'וני כריש פטיש        אביעד בן חמוד        המלך והשועל הזהוב   "בים הגדול,         "כשהוא מגיע אני יודע     "לכשלא יראה עוד       ניסתר מעין כל…  " שזה ייגמר בצרות.."      שום סימן לתקוה.
גוני כריש פטיש אביעד בן חמוד DSCעי847.jpg
 (לילדים ויוצאי דופן)      (לילדים ואנשי מסעות)    (משל אקטואלי, 6-120)  עוד על הספר (לחץ/י)      עוד על הספר (לחץ/י)       עוד על הספר (לחץ/י)

  לקשר- לחץ/י

                                           Rashbi 2

                                 [metaslider id=910] 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

          .

 

"הטלפון מצלצל בעקשנות…"

הטלפון מצלצל בעקשנות.                                                                           אני מטפס באיטיות  על הגבעה התלולה  המובילה ליישוב, מהדק לגופי את רצועות התרמיל הכבד, החותכות בבשרי. נביחת כלבים עמומה נשמעת, לא ממוקדת. גרגרי חול בלתי נראים מכים בפני  ואני מצמצם את עיני, מרכין את גופי אל מול הרוח החזקה. המכשיר הרוטט מונח בכיס מכנסי הג'ינס הדהויים, מתחת לאקדח ה"זיג" הותיק, המקשה עלי מלהגיע אליו. אני מפתל את  גופי ומסיט בתנופה את התרמיל לאחור, עד שמוציא אותו מכיסי. בינתים פוסק הצלצול ואני מקשיב להודעה:  המשך לקרוא

גלות

יום כן, יום לא, כך קבעתי לעצמי, להגיע אל הילדים מכל מקום בו אהיה, רחוק ככל שיהיה.  קו הטיסה של "ארקיע" מצפון הארץ לאילת עוצר לחנייה קצרה בשדה התעופה עטרות שמצפון לירושלים ומאפשר לי לקיים רצון למעשה. פעמיים-שלוש בשבוע אני יורד מהמטוס ומזמין מונית לישוב הקטן בו הם מתגוררים: שיעורי בית, משחקים, פינת חי, מדורה בשטח, ארוחת ערב מפנקת, מקלחות ("אבל התקלחתי אתמול..") וסיפור של לפני השינה, עד שנרדמים.. אחר כך, סוגר את הכאב, נקרע מהחיבוק החם ויוצא אל הכביש הריק, המשך לקרוא

התחלות חדשות

עובד בכל מה שמוצא, בעיקר בעבודות "שחורות" המאפשרות לי לעבור את היום. לפנות ערב, ליד החוף, חולם להתחבר לים, להכניס אותו לחיי. חוזר הביתה עם רעיון חדש שעולה בראשי וכבר למחרת שם מודעה חצופה בנמל יפו כמשפץ ספינות,.. המשך לקרוא