כל הפוסטים מאת admin

אנחנו עם הגבעות גמרנו

האיש הצעיר שפתח לי את הדלת  הזמין אותי במאור פנים להיכנס לביתו. פילסתי דרך בין ארגזי הקרטון הקטנים שהיו מפוזרים על רצפת הקרוון, הורדתי את התרמיל והתישבתי ליד שולחן עץ שמעליו מדף קטן נושא פמוטי שבת מוכספים, בעוד האשה מכינה בסבר פנים לנו כוס תה ריחני. שאלתי לאן הם עוברים והיא השיבה: "לירושלים. ביום ראשון, ב"ה, אנחנו עוברים לירושלים", סיימה באנחת רווחה. בינתיים סיים בעלה לארוז קרטון קטן והתיישב לשולחן,: "אנחנו עם הגבעות גמרנו" אמר, "הספיק לנו".

הסיפור שמספרים לי אנשים בגבעה מסמר שיער ועומד בניגוד לאנשים שאני רואה מולי.

עם מגורשי גוש קטיף

נוה דקלים, נצר חזני, פאת שדה, קטיף, רפיח ים, שירת הים, שליו, תל קטיפא, בדולח, בני עצמון, גדיד, גן אור, גני טל, כפר ים, כרם עצמונה, מורג, נצרים, אלי סיני, דוגית, כפר דרום, ניסנית… היישובים הוקמו בהדרגה, בהתאם להחלטת הממשלה ועל שטחים שלא היו בשימוש כלשהו. החל מפרוץ האינתיפאדה הראשונה בשנת 1987, החללו תושבי הגוש לחיות תחת איומי פיגועים והתקפות טרור חוזרות ונישנות, שנענו בעיבוי המערך הצבאי וברוח איתנה של התושבים שהמשיכו בפיתוח גשמי ורוחני באזור, עד שבשנת 2004 הודיע רה"מ דאז אריאל שרון על כוונתו לפנות חד צדדית את הגוש. למרות שהבטיח לכבד את הצבעת מרכז הליכוד בעניין, שנה אחר כך הרס את הגוש , על אף החלטת מרכז הליכוד נגד תוכנית ההתנתקות.

חוזר מלוויה של אמו של חבר בצפון הארץ, תופס טרמפ עם מי שהיה אז אישיות בכירה מאוד במשרד ראש הממשלה, איש רב פעלים וכישרוני המחלק את זמנו בין יזמוית שונות ובין פעילות התנדבותית. אנחנו מדברים על הגירוש ואני לא מהסס לומר לו שזה היה פשע, לא פחות. הוא מביט בי ואומר: "מה אתה רוצה, יצאנו משם כי אי אפשר היה יותר להגן  על יישובי הגוש"… אכן המצב לא היה פשוט: התקפות טרור, ירי, סכינאות והפצצות מרגמות ויותר מאוחר טילי קסאם היו מנת חלקם של מתישבי הגוש החל מפרוץ האינתיפאדה הראשונה. המתיישבים, נאמנים לשליחות שלקחו על עצמם, המשיכו בבניית חייהם במקום,

באחד היישובים החדשים של אנשי גוש קטיף אני פוגש את נפתלי, אישיות מרכזית במערך יישובי יש"ע דאז: "ציפינו שמדינת ישראל, ששלחה אותנו ליישב את גוש קטיף,  תיתן לנו את הגיבוי המתאים ותיפתור את בעיית הטרור, כפי שהבטיח שרון לפני עלייתו לשילטון, אך דבר מזה לא קרה.  הוא מזכיר את דברי יגאל אלון, שיזם את תחילת ההתישבות באזור,  האומר כי "להתיישבויות אלו חשיבות עליונה לעתיד המדיני של הרצועה… חשיבות ביטחונית רבה לנוכחות יהודית בליבה של עזה". מכאן עוברת שיחתנו לענינו של אריאל שרון בגוש ובהיתישבות בכלל והוא אומר שמתחילה התייחסו אל שרון ב"כבדהו וחשדהו", כמכירים את יתרונותיו הגדולים אך מודעים לסכנה שיכולותיו הטקטיות יכולות להפוך לחרב פיפיות,  כפי שאכן קרה.

יד בנימין, היישוב הראשון בו נפגשתי עם אנשי גוש קטיף: פגישה מעבר לתיאור המרוחק של המתיישבים שגורשו מאדמתם. הישוב בנוי ממקבץ מציאויות. כמה שורות של בתים חדשים ואחריהם שכונה של קרוואנים מורחבים, "קרווילות" כפי שנקראו בתיהם של פליטי הישוב "גני-טל" שבגוש קטיף, הנמצאים כאן עד שיוקם יישובם החדש.  המשך לקרוא

"עוד חצי שנה אף אחד לא יזכור"

כמו רוב החיילים חווה בועז את  "ההכנה המנטלית", כך כונתה שטיפת המוח שהפעיל מערך הפסיכולוגיה של צה"ל על בחורים צעירים, ברובם חסרי יכולת התמודדות והבנה, שמי מהם שחשב שלא להשתתף בגירוש נמצא מייד תחת איום כליאה, העפה מקורס יוקרתי או מתפקיד עליו חלם. חיילי וחילות צה"ל תרגלו עמידה מול אמהות ולקיחת ילדיהן מזרועותיהן כדי המשך לקרוא

תקוע כמשל

תפילת השחרית של שבת נקטעת על ידי הודעה על חדירה של ערבים, היורדים מהכפר שממול אל הוואדי התוחם את הגבעה מדרום. כוח צה"ל שמוזעק מגיע ומספר חיילים יורדים אל הפולשים, המתחילים לעקור ללא חשש ומול עיני החיילים את שתילי הזית הרכים שניטעו לא מכבר. המשך לקרוא

דמעה של השם

יוצאים לים במפרשית 420 קטנה. הים נוח, אחה"צ של יום ערפילי. משה ואני חברים כבר שנים רבות, יש לנו רקע משותך באהבת הטבע ובשרות הצבאי. בסוף שרותי כמפקד צוות הוביל אותנו משה במרומי ההר הגבוה בסיני, שומר מרחק מה מאיתנו המאפשר לו להיות בהווית המדבר השקט. לפני מספר שנים

המשך לקרוא

תקוע

טור ארוך של אנשים עלה בכביש המוביל לתקוע, אלפי אנשים מכל קצות הארץ והקשת הפוליטית שבאו לחלוק כבוד אחרון לרב. אל חלקת הקבר שבפאתי היישוב הגיעו חברים ומכרים קרובים, כמו גם אנשים שלא ראוהו מעולם. הרב פרומן, תלמיד חכם עצום וצנוע, איש משפחה אוהב, איש אמונה ואהבת הארץ שהגה בשנותיו האחרונות, לאחר שהתגלתה מחלתו, רעיון פוליטי שנראה היום עוד יותר גרוע מכפי שנראה היה אז. למרות המחלוקות רבו אוהביו שנישבו בטוב ובחוכמה שהביא עימו. את הרב הכרתי  דרך שיעורי הזהר שהיה נוהג להעביר אחת לשבוע, ככל יכולתו, עד ימיו האחרונים. אבל עכשיו, המשך לקרוא

מרדים ילדים

מרדים ילדים…
בנופי פרת, מקום ישוב מעורב ומתגבש, עם נוף מדהים ואנשים בהתאם. מגיע לשכונת קרוונים ומתקרב לאחד הבתים. מעבר לדלת אני שומע קולות בכי עקשניים של ילד ואני מהסס: "אלה רגעים אינטימיים של בית, לדפוק על הדלת או לא?" המשך לקרוא

יש מי שיכול

יוצא מאחד מיישובי הר חברון ופונה אל עבר כפר אדומים, הנמצא בצד הדרך היורדת מירושלים ליריחו. מתקשר חברי בניה ולאחר שאני מספר לו לאן מועדות פני הוא מציע שאצור קשר עם אחותו העובדת בירושלים ומתגוררת בכפר אדומים, כדי שתאסוף אותי בסוף יום עבודתה. אני משיב שאיני יכול לתזמן דבר כזה: "אני עדיין רחוק מירושלים ונע בטרמפים וברגל, איני יודע מתי אגיע לעיר וכל שכן שאיני יכול לתאם זמן  לפגישה עם טרמפ." ירדנו מזה. המשך לקרוא

קופץ למים

אלון שבות, כפר עציון, ראש צורים, אלעזר, נווה דניאל, מגדל עוז, אפרת, בת עין ועוד מישובי גוש עציון. כל מפגש הוא  פגישה של מציאויות, דיבור, קשב. אנשים נעימי סבר מקבלים את פני בבתי אבן נאים בישוב אלון שבות, בו בחרתי להתחיל את מסעי.   הרגשה שלפני קפיצה למים: מה אומר,  איך אציג את עצמי? איש זר נושא תרמיל גדול, עומד מול אדם בפתח ביתו…  המשך לקרוא