ימים של כחול 2

ימים של כחול

"הרשעים סובבים סביב האמת"
הדברים נכתבים בתגובה לשקרים המניפולטיביים בספרו של גל הירש, ממובילי אמנות הפיקוד התיקשורתי .
.
שנת 1995.
א', מפקד מבריק ביחידה, מתקשר.
תחום שאני מצוי בו היטב נדרש ביחידה.
אנחנו קובעים פגישה.
שואל אם אני רוצה להתגייס לכמה חודשים, לקדם את התחום וליזום פעולה מבצעית..
הנושא מרתק אותי ויש לי בו יתרון יחסי.
החווה בשגרה, העדר גדל ומתפתח, הכול רגוע- פרט לתחושה מנבאת את העתיד לבוא.
צדק, השותף הטוב בחווה, מוכן לתת יד..אני נפגש עם נחום ז"ל, מפקד בכיר ועתיר מבצעים.
משיב בחיוב ומתגייס.
לזכותי רקורד מבצעי לא קטן, היסטוריה של פיקוד אנושי ומקצועי והערכה ממי שעבד לצידי.
מעולם לא ראיתי בצבא את דרכי אך אהבתי את פעילות היחידה והיצירתיות שיכלתי לבטא.
לא תיארתי לעצמי עד כמה תהיה תקופה זו מהותית עבורי.
ביחידה רוחשות הרוחות.
מפקד חדש התמנה לא מכבר ומעורר איבה אם לא יותר מזה.
תלונות על יחסי אנוש רעועים ובעיקר חוסר אמינות משווע המתבטא לדברי קציני היחידה
בדיווחים לא מדויקים, בהגזמות, בתחום האפור. אסור שיהיה אפור ביחידה, לא באמת.
אבן יסוד ביחידה היא האמינות:
חייל  ייזרק מהיחידה ללא כל ערעור באם ייכשל בנושא האמינות. בלתי נסלח.
והנה קצין, מפקד יחידה מרבה בגוזמות מאדירות שמו לתימהון הקצינים הצעירים, שגדלו על
ברכי חינוך לאמינות. אחד הקצינים ניגש למפקד בכיר בחיל ומסר לו, כך על פי עדות ראשונה  מפיו, שבתחקיר מבצעי אותו איש דיווח על הפעלת אמצעים שלא היו כלל בשימוש.
לתדהמתו הקצין הבכיר פטר את העניין בחיוך, כבדיחה.
התמניתי למצביא, מוביל המבצע מתכנון ועד פיקוד בשטח.
התכנון התקדם בהתמדה, והיה גם עשוי להיות "פתיחת תחום".מבצעי.
יחסי עם מפקד היחידה היו תקינים בשלב זה, ואף הרגשתי את הערכתו.
הוא יזם שינוי מבנה היחידה והתאמתו לתקופות הבאות, ייתכן גם בראייה נכונה.
לא התמצאתי כל כך בסוגיה ואני משער שהוא ראוי להערכה על כך.
באותו זמן הביא עמו סגן נאמן, שאביו היה בכיר בחברת חשמל. ביזמתו (ואני מודה לו)  הציע  לסייע לי בזירוז התהליכים להתקנת קו חשמל לחווה . לימים גינה אותי בספרו על כך שהוא וסגנו רצו לעזור לי. ואני  "בעטתי",  ואפילו לא היסס להשתמש בקללות בספרו… כ"אמיץ"עשה זאת בשם סגנו..
(אני מבין את אכזבתו אבל האם באמת חשב שניתן לקנות אותי במחיר קו חשמל? הרי מי שקצת מכיר אותי ידע שאעדיף חיים עם מנורת נפט ולא לבגוד בעקרונותיי וחברי)..
משרדי ביחידה הפך למקום עליה לרגל של קציני הקבע .
כל יום תקריות חדשות, תלונות על דיווחים חלקיים וסיפורי גבורות שלא היו מעולם.
א' מספר לי שלוחם שדיווח ביוזמתו על תקלה שעשה נענש על ידו , אחר כך הפטיר מפקד היחידה:
למה האידיוט מספר לי בכלל?
קצינים וחיילים לגלגו על הבדיות:
בשלב זה של חוסר אמון כבר לא משנה בכלל ממה הוא נובע,
הוא איבד כל יכולת הנהגה טבעית ומושל בכוח השררה.
דוגמא מדהימה שהייתי מעורב: שרטטתי עם ג'יפ רכב אזרחי. מכיוון שהנזק היה קטנטן הנהג ביקש שרק אשלם את הצבע ולא אסבך אותו בפרוצדורה צבאית. נעניתי לו ושילמתי לצבע 150₪ מכספי.
כמובן שעם חזרתי ליחידה הודעתי על כך  לקצין הרכב..
לתדהמתי נקראתי ללשכה.
"אתה הרסת לי את הסטטיסטיקה" כך במילים אלה פתח , "כמעט הצלחתי לרדת במס' התאונות"…
הסתבר שיש תחרות בבסיס. האיש היה היסטרי. וממש רעד מחימה. העניין לא היה באמת הורדת התאונות, עכשיו לא יוכל לזקוף לזכותו צל"ש בעניין.
העניין היה נראה לי חולני לגמרי, הייתי נבוך ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי..יצאתי מהחדר.
אם עד עכשיו חשבתי שאנשים מגזימים הרי שראיתי מקרוב את שיקוליו ודרך התנהגותו.
האיש באגו טריפ רציני.
השיקולים שלו תקשורתיים, קשורים ישירות לפוטנציאל קידומו.
חזרתי לענייני, סיימתי את תכנון נוהל הקרב וקיבלתי את האישורים לביצוע.
שעות ישבתי עם עצמי וקיבלתי החלטה: אני מתפטר.
שמרתי על פעילותי כבודד, ללא כל קשר עם אנשי היחידה האחרים, סדיר וקבע.
היחידה יצאה לחופשה של שבוע כך שיכולתי לפעול ללא עשיית גלים מיותרים ביחידה.
לא רציתי להשפיע ולמעט שניים שלושה חברים לא הראיתי את המכתב.לאיש.
כתבתי שאני לא מוכן לשרת תחת פיקודו, פיקוד לוקה באמינות שיעלה בחיי אדם.
ע', בן אישיות בכירה, ראה ואמר "לא הייתי כותב זאת טוב יותר", אבל זה לא הפריע לו
לחכות על הגדר ולראות לאן ייפלו הדברים.. אמ' , חבר קרוב שהחליף אותי כמפקד צוות,
אמר לי שאשאר לבד. הןא צדק, אבל ממילא לא הייתי עושה זאת אחרת.
את המכתב הנחתי על שולחנו ובשולחן המפקדה הישירה.
נקראתי מיידית לנ, המפקד הממונה, שניסה לדבר על ליבי לשווא.
לימים סיפר לי חבר קרוב שלו שאותו נ' אמר לו שטעה שהביא את האיש ליחידה…
חזרתי לחווה. אמרתי בבדיחות לצדק, שותפי :"אין קו חשמל"..
צדק רק חייך, הוא הבין מיד .
אחרי שבוע אני מקבל טלפון מלשכת האלוף, שמזמין אותי לפגישה אישית.
אני נכנס ללשכה והוא מחייך ולוחץ את ידי: "אתה יודע למה הזמנתי אותך"? הוא שואל.
אני עונה בתמימות : "בגלל המכתב, לא"?
"קיבלתי הרבה מכתבים בנושא" הוא אומר "אבל אף אחד לא חתם עליהם את שמו חוץ ממך".
אני נדהם: ידעתי שמטה המילואים כתב לבכירים בעניין, וכן רבים מקציני הקבע,
אבל לא שיערתי שאף אחד מהם לא יחתום את שמו..
ציפיתי לקצת אומץ ואחריות אישית.
האלוף אומר שבדק את הנושא והאיש יועבר מתפקידו תוך ארבעה חודשים, (על מנת לא לזעזע).
בינתיים קיבלתי דיווח אמין שהאיש פנה לרמטכ"ל וסיפר לו שכל העניין יסודו בהתנגדות גוף המילואים לשינויים ארגוניים שהוא עורך ועלולים לדחוק את רגליהם… דרך יפה להסיט את נושא האמינות.
בחרתי לא להתערב מעבר לצעד האישי שעשיתי, למרות שיכולתי בקלות לעשות זאת.
המכה הבאה הייתה כואבת ביותר: חלק גדול מקציני הקבע הודיעו לנ' , מהמפקדה הממונה,
שאינם מוכנים לשרת תחת פיקודו של גל.
(אני מבהיר שוב שלא היה לי שום תאום, ישיר או עקיף, עם המהלך).
נ' ז"ל לקח אותם אחד אחד לפגישה אישית לתוך הלילה.
הקצינים אוימו שיותר להם חוזה ההעסקה, יבוטלו תוכניות הקידום והלימודים ועוד..
אחד אחד התקפלו וחזרו בהם, לכל אלה שייללו על שולחני לא היה עוז לשלם מחיר על עמדותיהם.
למעט א', שעמד לקבל דרגת רס"ן והתפטר כסמל (איזה מחיר..), וד' שהתפטר אף הוא.
אחד ממפקדי המילואים סיפר לי שהאיש תיחקר אותו למצוא פגמים בעברי המבצעי.
אחר כך תיחקר את הפקידה של א', למצוא בו מומים…
חולני ורדוף, אמרנו כבר?
הדברים חמקמקים אך האמת מופיעה בסוף ,כואבת.
א. זמן קצר אחרי האירוע היה מבצע ענבי זעם. גוף המילואים גויס וקיבל פיקוד – גויסו כולם
(חוץ ממני כמובן) כולל אלו שהתלוננו מאחורי גבו בעילום שם.(הצליח להם עילום השם..).
היחידה קיבלה ציון לשבח תחת פיקודו .מה שמגיע מגיע.
ב. המבצע.
מהות המבצע שהובלתי הייתה פעילות נועזת ומושכלת כלשהיא, שכמובן לא אפרטה כאן.
בפועל התבצע מבצע אחר לגמרי, שלא נדרש לאיכויות של התכנון המקורי.
וטוב שכך, לא היה סיכון וכמובן ללא חיכוך גם לא היו נפגעים, ב"ה.
ג. האם הרוגי בנת ג'ביל הם תוצאה של פיקודו ? ודאי אין לי יכולת לדעת, אבל ההצהרות על הכיבוש והרטוריקה המדהימה היו דוגמא קטנה למציאות שחי בה..ואיך נבנית מציאות מדומה ע"י מילים.
יכולים להיות הרוגים ותקלות גם אצל מי שמפקד בשיקול ואומץ.
יהיה מי שיגיד שדייקתי, רק באחור כמה שנים.
ולסיום, עוד מקרה מדהים:
לאחר עזיבתי את החווה מופיע יהודי אצל צדק שותפי בחווה, אומר שהוא מחפש חווה לקניה.
צדק שומר על זכויותי (עדיין לא ידעתי אם עזיבתי סופית או לא) ואומר שחלקי לא למכירה.
איכשהו האיש יודע שאני לא בחווה. הוא אומר לצדק שיש לו בן עם קשרים בצמרת (מה שנכון נכון..), ושהבן ידאג להוציא אותי.. כך, בלי בושה. ומי הוא הבן בעל הקשרים? אכן לא אחר…
אגב קו החשמל הותקן כבר בחווה על פי חוק, ללא כל צורף בהתערבויות..
מסקנות?
"תדע כל אם עברייה שחיי בניה מופקדים בידי .."?
צריך על זה הרבה תפילות.
 אני עד לדור שלם שבו גדלו  קצינים בכירים שהיו בעייתיים ביותר באמינותם כבר בפיקוד הזוטר
ולמרות זה ובכוח המוטיבציה והפוליטיקה עלו למעלה. הבעיה היא לא במי שמשקר, זה ברור ובולט, אלא בערמומיים שקשה לתפוס אותם אך נותנים תחושה לא אמינה. צריך להקשיב לתחושה הזו.
מי מוכן לשלם מחיר?
לא לתת אמון כ"כ מהר בהצהרות וכוונות.
אדם או עם ייבחנו במחירים שיהיו מוכנים לשלם, מחיר אישי, בזה המבחן לכוונותיהם..
כאן הייתה קבוצה שלימה של קצינים שיכלו לכתוב מכתבים עלומי שם,
 אך ברגע האמת, כשנדרשו לשלם מחיר אישי, התקפלו..
אני לוקח מכך גם לחיי עם ומדינה: השאלה אינה שטח זה או אחר, אלא האם מוכנים להילחם עבורו..
ומי מוכן? האם מי שמחליט גם מוכן לשלם מבשרו, או רק לשלוח אחרים למות?
האם הייתי עושה שוב אותו מהלך?
הממ… אם היה אפשר להחזיר את הגלגל לאחור?.. הייתי רוצה לראות עצמי עושה שלום..
בפנטזיה מדבר עם גל שישנה , מחבר עם הלוחמים..נהיה חבר טוב שלו ושלום על ישראל..
אבל לא זו הייתה הבעיה, לי ודאי לא הייתה בעיה אישית- אלא אמינות וסמכות מפקד היחידה.
לא יודע… בסוף האמת עליו התגלתה, לא חשוב כמה ספרים יוציא.
המלחמה האחרונה כאבה לי , ראיתי את הנולד..
שאלתי פעם חבר למה אני רואה את הנולד ולא יכול לשנות?
הוא ענה לי "כי הוא כבר נולד.."
ככה זה…
הרבה זמן שתקתי. לא רציתי לעורר פרוד נוסף, שילמתי את מלוא המחיר.
אחי בגדו כמו נחל (תהילים).. לא חלילה בי, בעצמם…
דיברו בשם האחריות וכיסו את קלונם.
בהתחלה ובסוף יש אהבה.
עכשיו זמן החרב.
תיקון.

NoamEbooks