גליה


מצאתי את החברה הטובה שלי מתה בביתה.

לא ידעתי שיש בי צעקה כזאת,

בכלל.

הכסף עוד מעט אוזל,

שוב.

הילדים שלי לא איתי.

ואני עדיין מתפלל,

בזמנה.

לפני, או קצת אחרי,

(אולי זה מתקבל).

יש פינות שאני כל כך אוהב,

ואז- אני מחפש לי אושר.

ומוצא אותו בכל מקום.

לא צריך ללכת רחוק.

ואיך זה שאת הכל מקיף ענן כזה,

של אהבה?

אתמול, אני זוכר, היה חלום מדהים:

שאהבה היא גם דיני נפשות,

ויש להיזהר.

.בסוף מתים מזה.

אפשר למות מזה.

בינתיים אני מקיף את הבית,

כאילו המוות עדיין שם,

בזהירות.

השמש מתחילה לרדת.

אני חייב לרוץ,

לראות את השקיעה.

 

 

"ספרי נעם" – NoamEbooks