בת עין

חברים חדשים הכרתי בבת עין, יישוב יפהפה ומורכב.   מידי פעם היישוב עולה לכותרות, אם בגלל "מחתרת יהודית" שכמה מבניו פעלו בה ואם בגלל שני מעשי הרצח האכזריים שנעשו בידי חיות אדם מהכפרים הסמוכים: בנוסף לארז לבנון נרצח באכזריות הילד שלמה נתיב, הי"ד.  רוב תושבי היישוב הם חוזרים בתשובה העסוקים בבניין חייהם, חינוך ילדיהם, בנייה ושמירה על האדמות שגאלו.  אחד מהיישובים הבודדים שמתוך בחירה אינם מוקפים גדר, למרות קירבתם לכפרים עויינים כגון חרבת צפא, צוריף, נחלין, ג'בע ועוד, מהם יצאו הרוצחים. התפיסה העומדת מאחרי רצון זה אומרת שעם ישראל לא יהיה שוב בגטו, ואם צריך גדר הרי שצריכה היא להיבנות סביב כפרי הרוצחים ולא מסביב לישובם.

בכניסה ליישוב שרידי מבנים גתות ומקווה מימי בית שני, שנחצב בסלע על פי דיני התורה ואפשר ליהודים שחיו במקום לחיות בטהרה. לאט לאט מתפתח וניבנה היישוב, תוך התמודדות עם בעיות ביטחון חינוך ובניית דרך תורה,  בנוסף למקוואות גם תלמודי תורה, מדרשה וחיי תורה עשירים ומגוונים.  הבתים, חלקם מעשי ידי המתישבים, נאים ומשתלבים בנוף הירוק. בכל הבתים שאני עובר מקבלים את פני בסבר פנים יפות ומעגלי החברים שרגשתי הולכים וגדלים. עד מהרה ואני נהיה בן בית במקום. ולעיתים קרובות אני מגיע ממרחקים כדי לטבול  במעיין הצונן שמעל ליישוב,

בהמשך הכביש הקטן הממשיך והיורד מערבה נמצא יישוב קטן בו עברתי מספר חודשים מאוחר יותר, הנקרא בת עין ב', היישוב בנוי ברובו קרוואנים ובנייה קלה,  השומר על עצמאותו המוחלטת מול מוסדות המדינה ומוותר על תשתיות ופיתוח. במקום אנשי מעשה, לומדי ומלמדי תורה, אומנים,, מוזיקאים וחקלאים.

היחס לערבים חד משמעי ואין סיכוי, כמעט, שערבי תמים ייכנס ליישוב, הנוער לא סלחני ולאף אחד אין צורך להזכיר את שני מקרי הרצח שקרו ביישוב. בשני היישובים (בת עין א' וב') אין כניסה לערבים ואני מדבר על כך עם חבר, תושב המקום.  הוא מסביר לי שאין במציאות היום יכולת אבחנה מהי רמת הסיכון, אין כלים להתמודד עם אויב אכזר וערמומי  ויש עניין רוחני בעבודה עברית ובחיי טהרה. מבין יישובי הגוש היישוב בולט בהתיחסות חד משמעית זו, העבודה כאן מבוססת על עבודה עברית, בלבד, והמציאות מוכיחה שזה אפשרי.

המשך